הלכה: אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא. דְּלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבָֽרְגָלִים מֵחֲצוֹת. שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי צִמָּאוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה שֶׁלְמָחָר הִיא. וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר המְשׁוקַּע בַמַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל הלילה והרים. דכתיב לעיל מיניה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר והדר כתיב ולבש הכהן וגו' והרים ודרשינן כל הלילה דקרא קמא אוהרים דבתרא מכאן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה:
מאי חמית מימר כן. מנין אתה רואה לומר כן דתרומת הדשן כשירה כל הלילה:
חזר ר' מנא. ושני ליה לנפשיה ואמר דהיינו טעמא דשאני שחיטה שאינה כשירה אלא ביום וליכא אונס שינה אבל תרומת הדשן וכו' כדפרישית במתני':
איתא חמי. בא וראה שחיטה כשירה בזר ויש לה פייס כדתנן מי שוחט ותרומת הדשן פסולה בזר דכתיב ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן ואת אמר אין לה פייס בתמיה:
גמ' ר' מנא בעי. הוקשה לו ולמה בראשונה לא קבעו פייס לתרומת הדשן הלא עבודה היא כדמסיק הקושיא:
הדרן עלך שבעת ימים
גמ' אמר ר' מלא לא מסתברא דאי לא וכו'. כלומר וכי לא מסתברא אלא איפכא מדתני במתני' ושיהא תרומת הדשן ביה''כ מאשמורה הראשונה וברגלים לא ישכימו כל כך אלא מחצות וכדי שלא יבאו לידי צמאה כשישכימו הרבה ובעזרה אין מים לשתות לפי שהכיור היה משוקע שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה וביה''כ דאסור בשתייה לא איכפת להו בהשכמה:
אמר ר' יוחנן תרומת הדשן תחלת עבודה שלמחר היא. וא''כ כבר היו מעלין את הכיור לפי שצריך לקדש ידיו ורגליו מהכיור המשוקע במים והמים מצויין להם אם יצמאו לשתות:
משנה: בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר אוֹ בְסָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת. 8a וּבָֽרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. לֹא הָֽיְתָה קְרוֹת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָֽיְתָה עֲזָרָה מְלֵיאָה מִיִּשְׂרָאֵל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ד' פייסות היו שם וזה. של תרומת הדשן היה פייס הראשון ובגמרא נתנו טעם שלא היו מפיסין כולם בפייס אחד כדי לעשות פומפי לדבר כדי לפרסם ולהשמיע קול בעזרה ארבעה פעמים וזהו כבודו של מלך על שם בבית אלהים נהלך ברגש:
מתני' מעשה שהיו שנים שוין וכו'. כלומר כשהיו כבר על הכבש ורצין להגיע אל ד' אמות הסמוכין למזבח והיו שוין להם ודחף וכו' והכי מדייק בגמרא:
ואין מוציאין אגודל במקדש. מפני הרמאים לפי שהאגודל קצר הוא ונוח לפושטו ולכפותו מהר וכשיראה שקרב המנין להיות כלה יוציאנו כדי שיבא הפייס אצלו. ואם הוציא אגודל אין מונין לו:
ומה הן מוציאין אחת או שתים. בבבלי מפרש אחת לבריא ואם הוא חולה מוציא שתים לפי שהחולה אינו יכול לכבוש אצבעותיו וכשמוציא אחת יוצאה חברתה עמה:
הממונה אומר להם הצביעו. הוציאו אצבעותיכם למנין לפי שאסור למנות לישראל להאנשים עצמן אלא ע''י דבר אחר וסדר הפייס כך היה כל כהני בית אב של יום היו נכנסין ללשכת הגזית ומלובשין בבגדי כהונה ועומדים בהיקף והממונה בא ונוטל המצנפת של אחד מהן ומחזירה וזהו הסימן שהוא האיש שמתחילין למנות ממנו ומוציא כל אחד אצבעו ומסכימין לאיזה מנין למאה או ליותר או לפחות והמנין יהיה יותר מהכהנים אשר הם שם ומונה הממונה אצבעותיהם וחוזר חלילה עד שישלים המנין שהסכימו עליו וזה שנשלם המנין באצבעו הוא הזוכה בפייס וכך היה כל הפייסות שבמקדש:
ואם היו שנים שוין. בסמוך למזבח ואין אחד מהם קודם והיה הגורל הזה בטל מעתה היו כולם באים לעשות הפייס ולהטיל הגורל. וכיצד היו מפיסין:
בזמן שהן מרובים. וכל אחד ואחד אמר אני תורם היה משפטם כך שהם רצים ועולים בכבש של המזבח שהיא ל''ב אמה אורך וכל הקודם את חבירו לתוך ד' אמות העליונות של כבש וסמוכות להמזבח זכה הוא לתרום וזה היה הגורל שלהם:
מתני' בראשונה. קודם שאירע המעשה דלקמן לא היה פייס לתרומת הדשן וכדקאמר בגמרא דאף על גב דעבודה היא לא תקינו לה פייס ומשום אונס שינה דאי אמרת יפיסו לא אתו דכל חד יאמר מי יימר דיתרמי ליה וכיון דחזו דאתי ואתו נמי לידי סכנה תקינו רבנן נמי פייסא כדלקמן. ובראשונה כל מי שרוצה לתרום מאותו בית אב שלהם היה תורם:
מתני' בכל יום תורמין את המזבח. תרומת הדשן שחותה במחתה מן הדשן אשר על המזבח בין מעט בין הרבה:
ונותנו במזרחו של הכבש. והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:
וביום הכפורים היה תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל כל העבודות וצריך להשכים יותר:
וברגלים. דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלותו ממקום המערכה למקום שבאמצע המזבח ונקרא תפוח לפי ששם גל גדול של דשן צבור ומונח בתפוח והיו משכימין לתרום מאשמורה הראשונה שהיא שליש הלילה:
ולא היתה קרות הגבר מגעת. ברגלים:
עד שהיתה עזרה מליאה מישראל. המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שאר:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹרֵם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִים הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִינ אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ׃ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי סַכָּנָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַפַּיִיס. אַרְבַּע פְייָסוֹת הָיוּ שָׁם וְזֶה הַפַּיִיס הָרִאשׁוֹן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ד' פייסות היו שם וזה. של תרומת הדשן היה פייס הראשון ובגמרא נתנו טעם שלא היו מפיסין כולם בפייס אחד כדי לעשות פומפי לדבר כדי לפרסם ולהשמיע קול בעזרה ארבעה פעמים וזהו כבודו של מלך על שם בבית אלהים נהלך ברגש:
מתני' מעשה שהיו שנים שוין וכו'. כלומר כשהיו כבר על הכבש ורצין להגיע אל ד' אמות הסמוכין למזבח והיו שוין להם ודחף וכו' והכי מדייק בגמרא:
ואין מוציאין אגודל במקדש. מפני הרמאים לפי שהאגודל קצר הוא ונוח לפושטו ולכפותו מהר וכשיראה שקרב המנין להיות כלה יוציאנו כדי שיבא הפייס אצלו. ואם הוציא אגודל אין מונין לו:
ומה הן מוציאין אחת או שתים. בבבלי מפרש אחת לבריא ואם הוא חולה מוציא שתים לפי שהחולה אינו יכול לכבוש אצבעותיו וכשמוציא אחת יוצאה חברתה עמה:
הממונה אומר להם הצביעו. הוציאו אצבעותיכם למנין לפי שאסור למנות לישראל להאנשים עצמן אלא ע''י דבר אחר וסדר הפייס כך היה כל כהני בית אב של יום היו נכנסין ללשכת הגזית ומלובשין בבגדי כהונה ועומדים בהיקף והממונה בא ונוטל המצנפת של אחד מהן ומחזירה וזהו הסימן שהוא האיש שמתחילין למנות ממנו ומוציא כל אחד אצבעו ומסכימין לאיזה מנין למאה או ליותר או לפחות והמנין יהיה יותר מהכהנים אשר הם שם ומונה הממונה אצבעותיהם וחוזר חלילה עד שישלים המנין שהסכימו עליו וזה שנשלם המנין באצבעו הוא הזוכה בפייס וכך היה כל הפייסות שבמקדש:
ואם היו שנים שוין. בסמוך למזבח ואין אחד מהם קודם והיה הגורל הזה בטל מעתה היו כולם באים לעשות הפייס ולהטיל הגורל. וכיצד היו מפיסין:
בזמן שהן מרובים. וכל אחד ואחד אמר אני תורם היה משפטם כך שהם רצים ועולים בכבש של המזבח שהיא ל''ב אמה אורך וכל הקודם את חבירו לתוך ד' אמות העליונות של כבש וסמוכות להמזבח זכה הוא לתרום וזה היה הגורל שלהם:
מתני' בראשונה. קודם שאירע המעשה דלקמן לא היה פייס לתרומת הדשן וכדקאמר בגמרא דאף על גב דעבודה היא לא תקינו לה פייס ומשום אונס שינה דאי אמרת יפיסו לא אתו דכל חד יאמר מי יימר דיתרמי ליה וכיון דחזו דאתי ואתו נמי לידי סכנה תקינו רבנן נמי פייסא כדלקמן. ובראשונה כל מי שרוצה לתרום מאותו בית אב שלהם היה תורם:
מתני' בכל יום תורמין את המזבח. תרומת הדשן שחותה במחתה מן הדשן אשר על המזבח בין מעט בין הרבה:
ונותנו במזרחו של הכבש. והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:
וביום הכפורים היה תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל כל העבודות וצריך להשכים יותר:
וברגלים. דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלותו ממקום המערכה למקום שבאמצע המזבח ונקרא תפוח לפי ששם גל גדול של דשן צבור ומונח בתפוח והיו משכימין לתרום מאשמורה הראשונה שהיא שליש הלילה:
ולא היתה קרות הגבר מגעת. ברגלים:
עד שהיתה עזרה מליאה מישראל. המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שאר:
הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ כול'. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֹא קָֽבְעוּ פַיִיס לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. אִיתָא חֲמִי. שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. יֵשׁ לָהּ פַּיִיס. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן אֲסוּרָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. אֵין לָהּ פַּיִיס. חָזַר רִבִּי מָנָא וְאָמַר. שְׁחִיטָה אֵינָהּ כְּשֵׁירָה אֶלָּא בַיּוֹם. אֲבָל תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כְּשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. יְפַיֵס. אַף הוּא אֵינוֹ מַשְׁכִּים עַל הַסָּפֵק. מַאי חֲמִית מֵימַר כֵּן. כָּל הַלַּ֨יְלָה֙ וְהֵרִ֣ים. מִיכָּן לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל הלילה והרים. דכתיב לעיל מיניה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר והדר כתיב ולבש הכהן וגו' והרים ודרשינן כל הלילה דקרא קמא אוהרים דבתרא מכאן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה:
מאי חמית מימר כן. מנין אתה רואה לומר כן דתרומת הדשן כשירה כל הלילה:
חזר ר' מנא. ושני ליה לנפשיה ואמר דהיינו טעמא דשאני שחיטה שאינה כשירה אלא ביום וליכא אונס שינה אבל תרומת הדשן וכו' כדפרישית במתני':
איתא חמי. בא וראה שחיטה כשירה בזר ויש לה פייס כדתנן מי שוחט ותרומת הדשן פסולה בזר דכתיב ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן ואת אמר אין לה פייס בתמיה:
גמ' ר' מנא בעי. הוקשה לו ולמה בראשונה לא קבעו פייס לתרומת הדשן הלא עבודה היא כדמסיק הקושיא:
הדרן עלך שבעת ימים
גמ' אמר ר' מלא לא מסתברא דאי לא וכו'. כלומר וכי לא מסתברא אלא איפכא מדתני במתני' ושיהא תרומת הדשן ביה''כ מאשמורה הראשונה וברגלים לא ישכימו כל כך אלא מחצות וכדי שלא יבאו לידי צמאה כשישכימו הרבה ובעזרה אין מים לשתות לפי שהכיור היה משוקע שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה וביה''כ דאסור בשתייה לא איכפת להו בהשכמה:
אמר ר' יוחנן תרומת הדשן תחלת עבודה שלמחר היא. וא''כ כבר היו מעלין את הכיור לפי שצריך לקדש ידיו ורגליו מהכיור המשוקע במים והמים מצויין להם אם יצמאו לשתות:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מְנַיִין לְהַצָּתַת הָאֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִי עָלָת עַל לֵב שֶׁהַזָּר קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ. לִימֵּד עַל הַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. הָתִיבוּן. וָהָא כְתִיב וְהָאֵ֨שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה. מִיכָּן לְהַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הִיא צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. וְכָא הוּא אֵינָהּ צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. מָה אַתְּ שְׁמַע מְִינָּהּ. נֹאמַר בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נאמר בראש המזבח וזר. בתמיה וכי נאמר שזר עולה בראש המזבח ועל כרחך שצריכה כהן כשר:
אמר ר' תנחום בר יודן מה את שמע מינה. וכי מהיכא את שמעת ליה דמדרשא דר' יהודה דקאמר שתהא בראש המזבח שאינה צריכה כהן:
התיבון. להא דקתני אליבא דר' יהודה דדריש מקרא דונתנו להצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן והא כתיב והאש על המזבח תוקד בו מכאן להצתת האש וכו' דברי ר' יהודה אלמא דלר' יהודה נפקא ליה מהאי קרא להצתת אליתא שתהא בראשו של המזבח ולא הזכיר כאן שתהא בכהן א''כ מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן מקרא דונתנו דריש שהיא צריכה כהן כשר והכא דריש הוא שתהא בראשו של המזבח ואינה צריכה כהן כשר וכלומר דאמאי לא אמר כאן שצריכה כהן:
אמר ר''ש. לזה לא צריך קרא דוכי תעלה על דעתך שהזר קרב על המזבח אלא לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח ולאפוקי שלא יעשה במפוח מרחוק:
מנין להצתת האליתא. הצתה בקסמין דקין לתקן אש של המערכה שצריכה כהן וכלי שרת ת''ל וכו':
זָר שֶׁתָּרַם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ אָמַר. פָּטוּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. עֲבוֹדַת מַתָּנָ֗ה. יָצָא זֶה שֶׁהוּא בַהֲרָמָה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לְכָל דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. אַרְבַּע 8b עֲבוֹדוֹת שֶׁהַכֹּהֵן מִתְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִבַּחוּץ זָר מִתְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִבִּפְנִים. וְאֵי זֹו זּוֹ. זוֹ הַקְטָרָה וּזְרִיקָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן. וְאַתְיָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. לֵוִי אָמַר. אֲפִילוּ לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוֹחָנָן. חַתָּה גְחָלִים. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. הוֹצִיא שְׁאָר הַדֶּשֶׁן. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. אַתָיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִ֑ים. פְּחוּתִים מֵהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִ֑ים. לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. הִיא זָר הִיא בַעַל מוּם. הַכֹּל מוֹדִין בְּזָר שֶׁסִּידֵּר מַעֲרָכָה שֶׁלְעֵצִים שֶׁהוּא חַייָב. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. וּבִלְבַד שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים שֶׁהַכָּתוּב מַזְהִיר עֲלֵיהֶן לַעֲבוֹדַת כְּהוּנָה. וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ וְעָֽרְכ֥וּ עֵצִ֖ים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודים בזר שסידר וכו'. וכדמפרש ר' זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן וכו' דכתיב בהדיא כהונה ונתנו בני אהרן וגו' ומכאן למדו שמצוה להוסיף שני גזירי עצים יותר על עצי המערכה ומהכתוב הזה נלמד לתמיד של בין הערבים שני גיזרין בשני כהנים דוערכו כתיב ולתמיד של שחר שני גיזרין בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה ואם סידר הזר אותם חייב דעבודת מתנה היא וקסבר נמי דעבודה תמה היא שבזה גומר לסידור מערכת העצים וסידור האברים על המערכה תחלת סידור אחר הוא:
ברם כמ''ד אחרים לרבות בעלי מומין. א''כ הוא זר הוא בעל מום שאם בעל מום כשר להוצאה זר נמי כשר בה:
אתיא כמ''ד אחרים פחותים מהן. דגבי הוצאת הדשן כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ופליגי תנאי בברייתא דחד ס''ל דאחרים דכתיב היינו שהבגדים שהוא לובש להוצאה יהו פחותים מבגדים שהיה לבוש בהרמה ואיכא תנא דס''ל אחרים לרבות בעלי מומין שהן כשרין להוצאת הדשן ואתיא פלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל בזר בהוצאה כמ''ד אחרים פחותין מהן ובין הרמה ובין הוצאה בעי כהונה ובגדי כהונה אלא שאלו פחותין מהן מהראשונים דבגדים שבשל בהן קדירה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו:
תפלוגתא וכו'. וכן אם הוציא שאר הדשן מחוץ למחנה שהיא אחר הרמה פליגי נמי בה דכמחלוקת בהרמה כך מחלוקת בהוצאה:
חתה גחלים. הזר מעל המזבח:
ואתיא. דרב כר''ש בן לקיש דעבודת מתנה דוקא ולוי ס''ל כר' יוחנן:
מתחייב עליהן מבחוץ. אם עשה אחד מהן בחוץ לעזרה ובאלו זר מתחייב וכו':
לכל דבר המזבח. ריבויא הוא ואפי' לעבודת סילוק והרמה:
עבודת מתנה. כתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת ודריש עבודת מתנה שאתה נותן על המזבח יצאת עבודה זו שהיא בהרמה מעל המזבח:
זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב. מיתה כמו על שאר עבודות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source