Yoma
Daf 8a
משנה: בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר אוֹ בְסָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת. 8a וּבָֽרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. לֹא הָֽיְתָה קְרוֹת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָֽיְתָה עֲזָרָה מְלֵיאָה מִיִּשְׂרָאֵל׃
Traduction
Aux jours ordinaires, on enlève la cendre de l’autel au chant du coq, ou vers ce moment, un peu avant ou après; mais au jour du Kippour, on commence dès minuit (en raison du grand nombre de victimes). Aux jours de fêtes, on commence dès la fin de la première veille (après le tiers), car dès l’aurore, tout Israël envahissait les parvis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בכל יום תורמין את המזבח. תרומת הדשן שחותה במחתה מן הדשן אשר על המזבח בין מעט בין הרבה:
ונותנו במזרחו של הכבש. והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:
וביום הכפורים היה תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל כל העבודות וצריך להשכים יותר:
וברגלים. דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלותו ממקום המערכה למקום שבאמצע המזבח ונקרא תפוח לפי ששם גל גדול של דשן צבור ומונח בתפוח והיו משכימין לתרום מאשמורה הראשונה שהיא שליש הלילה:
ולא היתה קרות הגבר מגעת. ברגלים:
עד שהיתה עזרה מליאה מישראל. המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שאר:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹרֵם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִים הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִינ אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ׃ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי סַכָּנָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַפַּיִיס. אַרְבַּע פְייָסוֹת הָיוּ שָׁם וְזֶה הַפַּיִיס הָרִאשׁוֹן׃
Traduction
En principe, quiconque voulait enlever les cendres de l’autel pouvait le faire. Lorsque ceux qui s’offraient pour cet acte étaient nombreux, ils montaient en courant l’escalier qui y conduit; celui des compagnons qui était le plus près du but, dans les 4 coudées voisines, avait le privilège. Si deux desservants se trouvaient à égale distance, le préposé à la section disait à tous de lever les doigts. Ils pouvaient lever un ou deux doigts, sauf le pouce qu’il est défendu de lever au Temple (pour éviter toute fraude de compte). Un jour, deux d’entre eux se trouvaient à égale distance; en courant pour gravir l’escalier, l’un poussa l’autre compagnon, qui tomba et eut la jambe cassée. En voyant à quel danger ces courses exposaient les cohanim, le tribunal institua que l’enlèvement des cendres sur l’autel serait opéré seulement par la voie du sort. On se réunissait 4 fois par jour pour tirer au sort, et la première opération avait lieu pour cet enlèvement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בראשונה. קודם שאירע המעשה דלקמן לא היה פייס לתרומת הדשן וכדקאמר בגמרא דאף על גב דעבודה היא לא תקינו לה פייס ומשום אונס שינה דאי אמרת יפיסו לא אתו דכל חד יאמר מי יימר דיתרמי ליה וכיון דחזו דאתי ואתו נמי לידי סכנה תקינו רבנן נמי פייסא כדלקמן. ובראשונה כל מי שרוצה לתרום מאותו בית אב שלהם היה תורם:
בזמן שהן מרובים. וכל אחד ואחד אמר אני תורם היה משפטם כך שהם רצים ועולים בכבש של המזבח שהיא ל''ב אמה אורך וכל הקודם את חבירו לתוך ד' אמות העליונות של כבש וסמוכות להמזבח זכה הוא לתרום וזה היה הגורל שלהם:
ואם היו שנים שוין. בסמוך למזבח ואין אחד מהם קודם והיה הגורל הזה בטל מעתה היו כולם באים לעשות הפייס ולהטיל הגורל. וכיצד היו מפיסין:
הממונה אומר להם הצביעו. הוציאו אצבעותיכם למנין לפי שאסור למנות לישראל להאנשים עצמן אלא ע''י דבר אחר וסדר הפייס כך היה כל כהני בית אב של יום היו נכנסין ללשכת הגזית ומלובשין בבגדי כהונה ועומדים בהיקף והממונה בא ונוטל המצנפת של אחד מהן ומחזירה וזהו הסימן שהוא האיש שמתחילין למנות ממנו ומוציא כל אחד אצבעו ומסכימין לאיזה מנין למאה או ליותר או לפחות והמנין יהיה יותר מהכהנים אשר הם שם ומונה הממונה אצבעותיהם וחוזר חלילה עד שישלים המנין שהסכימו עליו וזה שנשלם המנין באצבעו הוא הזוכה בפייס וכך היה כל הפייסות שבמקדש:
ומה הן מוציאין אחת או שתים. בבבלי מפרש אחת לבריא ואם הוא חולה מוציא שתים לפי שהחולה אינו יכול לכבוש אצבעותיו וכשמוציא אחת יוצאה חברתה עמה:
ואין מוציאין אגודל במקדש. מפני הרמאים לפי שהאגודל קצר הוא ונוח לפושטו ולכפותו מהר וכשיראה שקרב המנין להיות כלה יוציאנו כדי שיבא הפייס אצלו. ואם הוציא אגודל אין מונין לו:
מתני' מעשה שהיו שנים שוין וכו'. כלומר כשהיו כבר על הכבש ורצין להגיע אל ד' אמות הסמוכין למזבח והיו שוין להם ודחף וכו' והכי מדייק בגמרא:
ד' פייסות היו שם וזה. של תרומת הדשן היה פייס הראשון ובגמרא נתנו טעם שלא היו מפיסין כולם בפייס אחד כדי לעשות פומפי לדבר כדי לפרסם ולהשמיע קול בעזרה ארבעה פעמים וזהו כבודו של מלך על שם בבית אלהים נהלך ברגש:
הלכה: אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא. דְּלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבָֽרְגָלִים מֵחֲצוֹת. שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי צִמָּאוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה שֶׁלְמָחָר הִיא. וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר הַמְשׁוּקַּע בַמַּיִם.
Traduction
N’est-il pas plus logique, dit R. Mena, qu’au jour de Kippour on commence plus tôt qu’aux autres fêtes, soit dès la fin de la première veille, et aux fêtes à partir de minuit, afin de ne pas s’exposer en ces jours à une soif que l’on ne pourrait pas satisfaire faute d’eau (le bassin étant mis à l’abri la nuit)? Non, dit R. Yohanan (58)Ci-aprs, 2, 1Ê; B., Zevahim 21a., pour l’enlèvement des cendres, qui constitue le premier travail du matin, il faut déjà se laver les pieds et les mains au grand bassin; l’eau est donc forcément là.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' מלא לא מסתברא דאי לא וכו'. כלומר וכי לא מסתברא אלא איפכא מדתני במתני' ושיהא תרומת הדשן ביה''כ מאשמורה הראשונה וברגלים לא ישכימו כל כך אלא מחצות וכדי שלא יבאו לידי צמאה כשישכימו הרבה ובעזרה אין מים לשתות לפי שהכיור היה משוקע שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה וביה''כ דאסור בשתייה לא איכפת להו בהשכמה:
אמר ר' יוחנן תרומת הדשן תחלת עבודה שלמחר היא. וא''כ כבר היו מעלין את הכיור לפי שצריך לקדש ידיו ורגליו מהכיור המשוקע במים והמים מצויין להם אם יצמאו לשתות:
הדרן עלך שבעת ימים
הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ כול'. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֹא קָֽבְעוּ פַיִיס לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. אִיתָא חֲמִי. שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. יֵשׁ לָהּ פַּיִיס. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן אֲסוּרָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. אֵין לָהּ פַּיִיס. חָזַר רִבִּי מָנָא וְאָמַר. שְׁחִיטָה אֵינָהּ כְּשֵׁירָה אֶלָּא בַיּוֹם. אֲבָל תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כְּשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. יְפַיֵס. אַף הוּא אֵינוֹ מַשְׁכִּים עַל הַסָּפֵק. מַאי חֲמִית מֵימַר כֵּן. כָּל הַלַּ֨יְלָה֙ וְהֵרִ֣ים. מִיכָּן לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה.
Traduction
Pourquoi, demanda R. Mena, n’a-t-on pas établi dès le principe la voie du tirage au sort pour enlever les cendres (avant l’arrivée de l’accident)? Puisque l’action de l’égorgement, qu’un étranger (simple israélite) peut accomplir, se fait à la suite de la désignation au sort, pourquoi n’en serait-il pas forcément de même pour l’enlèvement des cendres, action interdite aux étrangers? R. Mena répondit lui-même à la question: pour l’égorgement, qui est seulement valable lorsqu’il fait jour, on tirait au sort, non pour l’enlèvement des cendres, qui pouvait avoir lieu toute la nuit; or, si pour ce dernier acte, il avait été question de tirer au sort, on ne se serait pas levé de grand matin en raison du doute (on avait préféré stimuler les zèles en laissant arriver par la course). D’où sait-on qu’il en est ainsi pour les cendres? Du rapprochement de ces deux expressions: toute la nuit… et il prélèvera la cendre (Lv 6, 2-3); de là on infère que ce devoir pourra être accompli toute la nuit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' מנא בעי. הוקשה לו ולמה בראשונה לא קבעו פייס לתרומת הדשן הלא עבודה היא כדמסיק הקושיא:
איתא חמי. בא וראה שחיטה כשירה בזר ויש לה פייס כדתנן מי שוחט ותרומת הדשן פסולה בזר דכתיב ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן ואת אמר אין לה פייס בתמיה:
חזר ר' מנא. ושני ליה לנפשיה ואמר דהיינו טעמא דשאני שחיטה שאינה כשירה אלא ביום וליכא אונס שינה אבל תרומת הדשן וכו' כדפרישית במתני':
מאי חמית מימר כן. מנין אתה רואה לומר כן דתרומת הדשן כשירה כל הלילה:
כל הלילה והרים. דכתיב לעיל מיניה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר והדר כתיב ולבש הכהן וגו' והרים ודרשינן כל הלילה דקרא קמא אוהרים דבתרא מכאן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה:
Yoma
Daf 8b
זָר שֶׁתָּרַם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ אָמַר. פָּטוּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. עֲבוֹדַת מַתָּנָ֗ה. יָצָא זֶה שֶׁהוּא בַהֲרָמָה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לְכָל דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. אַרְבַּע 8b עֲבוֹדוֹת שֶׁהַכֹּהֵן מִתְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִבַּחוּץ זָר מִתְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִבִּפְנִים. וְאֵי זוֹ זּוֹ. זוֹ הַקְטָרָה וּזְרִיקָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן. וְאַתְיָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. לֵוִי אָמַר. אֲפִילוּ לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוֹחָנָן. חַתָּה גְחָלִים. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. הוֹצִיא שְׁאָר הַדֶּשֶׁן. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. אַתָיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִ֑ים. פְּחוּתִים מֵהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִ֑ים. לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. הִיא זָר הִיא בַעַל מוּם. הַכֹּל מוֹדִין בְּזָר שֶׁסִּידֵּר מַעֲרָכָה שֶׁלְעֵצִים שֶׁהוּא חַייָב. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. וּבִלְבַד שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים שֶׁהַכָּתוּב מַזְהִיר עֲלֵיהֶן לַעֲבוֹדַת כְּהוּנָה. וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ וְעָֽרְכ֥וּ עֵצִ֖ים.
Traduction
– Si un étranger a opéré ce prélèvement, il sera passible de la peine de mort, selon R. Yohanan; mais R. Simon b. Lakish l’absout. -Quel est le motif de ce dernier? -C’est que cette pénalité grave à l’égard de l’étranger est dite (Nb 18, 7) dans le verset qui confère ''le privilège du service'', excepté l’office d’enlèvement. Quelle est donc la raison pour laquelle R. Yohanan condamne l’étranger? C’est que, dit-il, il est écrit (ibid.): en tout ce qui concerne l’autel; cette expression générale s’applique même à l’enlèvement. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Rav: pour quatre travaux entraînant la culpabilité à l’égard du cohen, s’ils étaient accomplis au dehors, l’étranger serait coupable s’il les accomplissait à l’intérieur du Temple. Ce sont: la combustion de l’encens, l’aspersion du sang, la libation de l’eau et celle du vin. C’est conforme à l’avis de R. Simon b. Lakish (de ne pas admettre dans cette numération l’enlèvement des cendres). Levi compte au même titre l’action d’enlever les cendres de l’autel, conformément à l’avis précité de R. Yohanan. L’action de serrer les charbons ardents dans l’encensoir (sans les porter au dehors) fait l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, ainsi que celle d’avoir enlevé le reliquat des cendres (après avoir rangé la partie essentielle). L’opinion disant que ce dernier point fait l’objet d'une discussion, est conforme à celui qui dit: par l’expression autres vêtements (Lv 6, 3), dont on se couvrait pour vider la cendre, on entend des habits inférieurs aux autres; mais, d’après celui qui dit que cette expression a pour but d’étendre aux cohanim défectueux l’autorisation de remplir cette œuvre, il importe peu que ce soit un étranger (simple israélite), ou un servant qui a un défaut (l’admission de ce dernier prouve que ce n’est pas un service faisant partie du culte officiel). Tous reconnaissant qu’un étranger ayant accompli la cérémonie de ranger le bois sur l’autel est passible de la peine de mort (c’est un acte tout spécial aux cohanim). Toutefois, dit R. Zeira, cette sévérité n’est applicable qu’aux deux rangées de bois, pour lesquelles le texte biblique prescrit formellement le service sacerdotal, en ces termes (Lv 1, 7): les fils d’Aaron le pontife mettront le feu sur l’autel et rangeront les bois.
Pnei Moshe non traduit
זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב. מיתה כמו על שאר עבודות:
עבודת מתנה. כתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת ודריש עבודת מתנה שאתה נותן על המזבח יצאת עבודה זו שהיא בהרמה מעל המזבח:
לכל דבר המזבח. ריבויא הוא ואפי' לעבודת סילוק והרמה:
מתחייב עליהן מבחוץ. אם עשה אחד מהן בחוץ לעזרה ובאלו זר מתחייב וכו':
ואתיא. דרב כר''ש בן לקיש דעבודת מתנה דוקא ולוי ס''ל כר' יוחנן:
חתה גחלים. הזר מעל המזבח:
תפלוגתא וכו'. וכן אם הוציא שאר הדשן מחוץ למחנה שהיא אחר הרמה פליגי נמי בה דכמחלוקת בהרמה כך מחלוקת בהוצאה:
אתיא כמ''ד אחרים פחותים מהן. דגבי הוצאת הדשן כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ופליגי תנאי בברייתא דחד ס''ל דאחרים דכתיב היינו שהבגדים שהוא לובש להוצאה יהו פחותים מבגדים שהיה לבוש בהרמה ואיכא תנא דס''ל אחרים לרבות בעלי מומין שהן כשרין להוצאת הדשן ואתיא פלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל בזר בהוצאה כמ''ד אחרים פחותין מהן ובין הרמה ובין הוצאה בעי כהונה ובגדי כהונה אלא שאלו פחותין מהן מהראשונים דבגדים שבשל בהן קדירה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו:
ברם כמ''ד אחרים לרבות בעלי מומין. א''כ הוא זר הוא בעל מום שאם בעל מום כשר להוצאה זר נמי כשר בה:
הכל מודים בזר שסידר וכו'. וכדמפרש ר' זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן וכו' דכתיב בהדיא כהונה ונתנו בני אהרן וגו' ומכאן למדו שמצוה להוסיף שני גזירי עצים יותר על עצי המערכה ומהכתוב הזה נלמד לתמיד של בין הערבים שני גיזרין בשני כהנים דוערכו כתיב ולתמיד של שחר שני גיזרין בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה ואם סידר הזר אותם חייב דעבודת מתנה היא וקסבר נמי דעבודה תמה היא שבזה גומר לסידור מערכת העצים וסידור האברים על המערכה תחלת סידור אחר הוא:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מְנַיִין לְהַצָּתַת הָאֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִי עָלָת עַל לֵב שֶׁהַזָּר קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ. לִימֵּד עַל הַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. הָתִיבוּן. וְהָא כְתִיב וְהָאֵ֨שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה. מִיכָּן לְהַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הִיא צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. וְכָא הוּא אֵינָהּ צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. נֹאמַר בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְזָר.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit (59)Sifra sur Lv section Caw, ch. 2.: on sait que l’emploi de copeaux pour allumer le grand feu doit avoir lieu seulement par le soin d’un cohen propre au service (sans défaut) et en tenue officielle (en costume complet), parce qu’il est dit: ''les fils d’Aaron le pontife mettront le feu sur l’autel''. R. Simon dit: il ne peut venir à l’idée de personne que l’étranger puisse offrir quoi que ce soit sur l'autel; et s’il est dit: ''les fils d’Aaron mettront le feu, etc., on a voulu indiquer qu’il faut l’allumer exclusivement au sommet de l’autel (non de loin, à l’aide d’un soufflet). -Mais, fut-il objecté contre R. Juda (qui déduit du verset précité que la mise du feu doit être faite par le cohen seul), n’est-il pas dit (Lv 6, 5):le feu de l’autel brûlera dessus, il ne devra pas s’éteindre, d’où l’on conclut, selon l’avis de R. Juda, que le feu devra être allumé au sommet de l’autel? N’est-ce pas une contradiction entre les propres paroles de R. Juda? Tantôt il dit que le verset ''ils mettront le feu'' indique qu’il faut la présence d’un cohen propre au service, tantôt il en déduit l’obligation d’allumer le feu au sommet, sans dire qu’un cohen sans défaut soit nécessaire? -Non, dit R. Tanhoum b. Judan, il n’y a pas de contradiction pour cela, ne pouvait pas conclure de là que l’on peut se passer du cohen, ou non, et d’en tirer la déduction qu’au sommet de l’autel l’étranger est admis.
Pnei Moshe non traduit
מנין להצתת האליתא. הצתה בקסמין דקין לתקן אש של המערכה שצריכה כהן וכלי שרת ת''ל וכו':
אמר ר''ש. לזה לא צריך קרא דוכי תעלה על דעתך שהזר קרב על המזבח אלא לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח ולאפוקי שלא יעשה במפוח מרחוק:
התיבון. להא דקתני אליבא דר' יהודה דדריש מקרא דונתנו להצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן והא כתיב והאש על המזבח תוקד בו מכאן להצתת האש וכו' דברי ר' יהודה אלמא דלר' יהודה נפקא ליה מהאי קרא להצתת אליתא שתהא בראשו של המזבח ולא הזכיר כאן שתהא בכהן א''כ מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן מקרא דונתנו דריש שהיא צריכה כהן כשר והכא דריש הוא שתהא בראשו של המזבח ואינה צריכה כהן כשר וכלומר דאמאי לא אמר כאן שצריכה כהן:
אמר ר' תנחום בר יודן מה את שמע מינה. וכי מהיכא את שמעת ליה דמדרשא דר' יהודה דקאמר שתהא בראש המזבח שאינה צריכה כהן:
נאמר בראש המזבח וזר. בתמיה וכי נאמר שזר עולה בראש המזבח ועל כרחך שצריכה כהן כשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source